החלטה בתיק ב"ל 5289-08

1.    התובעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 18.10.10 במסגרתו דחה בית הדין את תביעתה להכיר באירוע מיום 22.3.07 כתאונת עבודה (להלן: "הבקשה" ולהלן: "פסק הדין").

2.    בד בבד עם פסק הדין ניתנה על ידינו גם החלטה המכירה באירוע נפילה שאירע לתובעת ביום 20.9.06 (להלן: "האירוע הראשון") כאירוע תאונתי בעבודה. בהתאם לכך, אף ניתנה על ידי בית הדין החלטה המורה על מינוי מומחה על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין אירוע זה לבין הפגימות מהן סובלת התובעת.

3.    פסק הדין אשר דחה כאמור את התביעה המתייחסת לאירוע מיום 22.3.07 (להלן: "האירוע השני") התבסס על שורה של נימוקים ועל מסמכים רפואיים מזמן אמת שנערכו סמוך לאחר האירוע השני הנטען.מסמכים בהם לא היה זכר להתרחשותו ומהם אף עלה - באופן פוזיטיבי - כי אירוע שכזה לא היה:

כך למשל, התייחס בית הדין במסגרת פסק הדין לדו"ח חדר המיון (נ/8) מיום האירוע במסגרתו נכתב כי התובעת סובלת לדבריה מכאבים בגב התחתון מזה כחודשיים וזאת, ללא אזכור של אירוע חבלתי. כמו כן, התייחס בית הדין  לסיכום האשפוז של התובעת מיום 27.3.07 במסגרתו נכתב גם כן כי התובעת סובלת מזה שלושה שבועות מכאבי גב עם הקרנה לרגליים, כי טרם לאירוע האשפוז לא סבלה התובעת מכאבי גב וכן, כי התובעת שללה אירוע של חבלה או הרמת משא כבד.

כמו כן, התבסס בית הדין על הצהרות ואמירות של התובעת עצמה סמוך לאחר האירוע השני הנטען במסגרתן לא מצאה לנכון לאזכר ארוע זה. מעבר לכל אלה - התייחס בית הדין  גם לראיות ולמסמכים נוספים שעמדו בפניו, לאורם הגיע למסקנה כי אין לקבל את גרסת התובעת ביחס להתרחשות האירוע השני הנטען.

4.    לאחר הדברים הללו, ניתנה חוות דעת המומחה שהתייחסה כאמור לאירוע הראשון, ובמסגרתה כתב המומחה כי התובעת סובלת מפריצת דיסק שאין לה כל קשר לאירוע הראשון.

המומחה התבסס, במסגרת חוות דעתו על דברי התובעת בעת האשפוז, לפיהם היא החלה לסבול מכאבי גב תחתון 3 שבועות טרם לו, כאשר לאחר מכן מצבה החמיר.

לאור זאת, ובהתחשב בפער הזמנים שבין האירוע הראשון לבין האשפוז סבר המומחה כי אין לקשור בינו לבין פריצת הדיסק ממנה סובלת התובעת. עם זאת, מצא המומחה להוסיף ולציין כי אירוע פריצת הדיסק החמור בו לקתה התובעת (אשר הוביל לאשפוזה) "אינו לעולם אירוע מתפתח  כי אם אירוע חריף ופתאומי  ומכאן החשיבות בטיפול הבהול" .

כמו כן, הוסיף כי גם אם נניח כי התובעת החלה לחוש בכאבי גב תחתון ביום 22.2.07; קרי - 3 שבועות  קודם ליום האשפוז - הרי שבכל אותם החודשים שבין ה- 20.9.06 ועד לתחילת חודש 3/07 לא נרשמה תלונה ביחס למצב גבה. דבר המלמד על נתק בין האירועים.

5.    התובעת ביקשה להשליך יהבה על דברי המומחה, לפיהם אירוע של פריצת דיסק הוא לעולם אירוע פתאומי, על מנת לדלות מהם תמיכה לעמדתה לפיה - שגה בית הדין בקביעתו העובדתית עת דחה את גרסתה ביחס לאירוע השני שארע לטענתה ביום האשפוז.

טענתה של התובעת היא אפוא כי קביעת המומחה כאמור מהווה "ראיה חדשה" התומכת בעמדתה אודות התרחשותו של הארוע השני. ראיה שבאה לעולם לאחר מועד מתן פסק הדין ובאופן המצדיק את ביטולו. בנוסף לטענה מרכזית זו העלתה התובעת גם טענות שונות המשיגות על התנהלותו של בית-הדין ועל פגמים שנפלו לטענתה, בהליך שהוביל למתן פסק הדין ולדחיית התביעה ביחס לאירוע השני.

6.    אשר לדעתנו יאמר - כי ככל שסברה התובעת כי מתקיימים במקרה דנן הנסיבות המצדיקות את ביטול פסק הדין, נוכח קיומה של ראיה חדשה שהייתה עשויה לשנות את תוצאות ההליך ואשר לא היה ביכולתה להביאה בפני בית הדין טרם למתן פסק הדין - הרי שהיה עליה להגיש תביעה חדשה לבית דין זה (ראה - עא 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה נ' בית טלטש בע"מ, צורף לטיעוני התובעת).

עם זאת, מאחר וטענותיה של התובעת הינן משפטיות בעיקרן, נוכח העובדה שהנתבע לא עמד על קיומו של הליך נפרד על דרך של תובענה חדשה, וכן בשים לב לכך שמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי בה ניתן להגמיש את הכללים הדיוניים - הרי שאין להקפיד עם התובעת בעניין זה.

אשר להשגותיה של התובעת על תקינות ההליך הרי שכידוע השגות אלה יש להעלות בפני ערכאת הערעור ולא בפני בית הדין שנתן את פסק הדין אשר לגביו מועלות השגות אלה.

משכך, אין אנו נדרשים להן במסגרת החלטה זו בשל חוסר סמכות.

ואשר לעניין המהותי שבלב הבקשה, יאמר - כי אכן צודקת התובעת כי מחוות דעתו של המומחה ד"ר סלטי יכול להשתמע כאילו אירע לתובעת אירוע תאונתי חריף ביום 22.3.07 או במועד סמוך לכך, אלא שעמדה זו אין לה כאמור אחיזה בעובדות והיא מושתתת כל כולה על הנחה או סברה רפואית שמקורה בתפיסה רפואית רחבה יותר בה מצדד ד"ר סלטי, כפי הידוע וודאי היטב לב"כ התובעת מהליכים אחרים בהם היא מצייגת בבית דין זה. תפיסה אשר לפיה פריצת דיסק הינה תמיד פועל יוצא של אירוע חבלתי חריף מוגדר בזמן, להבדיל מאירוע מתפתח - בין בשל שורה של אירועים זעירים ובין על דרך של החמרתו של אירוע מוגדר בזמן שארע בעבר רחוק יחסית (ראה - עב"ל 35240-11-10 יהודה גינסבר נ' המוסד לביטוח לאומי; ב"ל 6272/07 קירא ברביש נ' המוסד לבטוח לאומי, החלטה מיום 14.9.11 והאסמכתאות המופיעות בה).

7.    לעניות דעתנו, עמדה זו של המומחה, שהינה בגדר סברה או מסקנה רפואית, המושתתת כל כולה על תפיסה רפואית, המתקיימת לצידה של תפיסה אפשרית אחרת - איננה יכולה לשמש ראיה חדשה המצדיקה ביטולו פסק דין חלוט המושתת, בין היתר, על מסמכים ואמירות של התובעת מזמן אמת, כאמור לעיל.

עם זאת, סבורים אנו, כי נוכח דברינו אלה ומשיכול להשתמע למעשה כי עמדתו של ד"ר סלטי בחוות דעתו ביחס לאירוע הראשון, מושתתת על התפיסה לפיה פריצת הדיסק בגינה נותחה התובעת ביום 22.3.07 אינה יכולה להיות תוצאה של אירוע מתפתח - ומכאן גם תוצאה של האירוע הראשון - ועל מנת שלא יגרם לתובעת עיוות דין ביחס לקביעות הנוגעות לתאונה הראשונה, הרי שמן הראוי למנות ביחס לתאונה זו מומחה רפואי נוסף.

8.    לאור זאת, תינתן החלטה נפרדת המופנית למומחה נוסף אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבינה לבין הפגימה בגבה של התובעת.